********

לאחר שנבחרו השחקנים הגדולים ביותר בעידן הפיינל פור לפי עמדה, אנחנו מתקדמים לשלב הבא בתחרות. נבחר שני שחקני קו אחורי ושני שחקני קו קדמי במאמרים שיפורסמו בשבועות הקרובים (וסנטר) לחמישייה ממנה יקבע השחקן הגדול ביותר. השחקנים שעלו:

קו אחורי: ואסיליס ספנוליס, דימטריס דיאמנטידיס, שאראס, חואן קרלוס נבארו, פרדראג דנילוביץ' (2 יבחרו).

פורוורדים: אנטוני פארקר, דיאן בודוריגה, מאנו ג'ינובילי, גוראן סאביץ', טוני קוקוץ' (2 יבחרו).

סנטרים: ארבידאס סאבוניס, ניקולה וויצ'יץ' (1 יבחר).

********

כל עדר צריך רועה, וכל תזמורת זקוקה למנצח, אבל כשמשאילים את הדימוי לקבוצת כדורסל הכוונה היא למאמן שינווט את העדר וינצח על התזמורת.

כשמדברים על כדורסל היורוליג האירופי, ישנו שם אחד בולט מעל כולם וניצב לו בפסגה בבדידות מזהרת ללא כל קריאת תיגר אמתית. השם הוא ז'ליקו אוברדוביץ', או אם תרצו השועל הסרבי. תשע פעמים הוביל קבוצות לזכייה ביורוליג עם חמש קבוצות שונות. שני גביעי ספורטה עם שתי קבוצות, אליפויות בכל ליגה מקומית בה אימן, מדלית כסף אולימפית עם יוגוסלביה, אלוף עולם ואירופה עם הנבחרת והרשימה עוד ארוכה. בקיצור האיש הוא מומחה לתארים ואגדה אירופית. גדולתו מתבטאת לא רק בתארים שבהם זכה אלא גם ואולי בעיקר ביכולתו לסגל סגנון מעט שונה לשחקנים שונים, ולהוביל קבוצות עם מסורת עם מנטליות של כישלון להצלחות גדולות. במילים אחרות גדולתו של אוברדוביץ' מתבטאת ביכולתו להקנות לבצע רה ארגון שממקסם את יכולות המועדון.

אוברדוביץ' טיפח לא מעט כוכבים גדולים כדיאמנטידיס, יאקה לאקוביץ', בוגדנוביץ' ועוד. ממד אחר בגדולתו הוא לדעת להקנות לכל שחקן את מקומו, ולהוציא את המקסימום מכל חלק בקבוצה. אצלו אין שחקנים מיותרים וסרחים עודפים. הוא אמן ביחסים אישיים, ושחקנים ששיחקו תחתיו מעריצים אותו. לא פלא שהוא ניצב בודד בפסגה ללא תחרות אמיתית בוודאי ברמת היורוליג.

כשבאתי להרכיב בצוותא עם אהרון שדה את רשימת המאמנים לפרוייקט 30 השנה ליסוד שיטת הפיינל פור, היה ברור לשנינו שאף מאמן לא יכול באמת לקרוא תיגר על המקום הראשון כבר תפוס וכל מה שנותר הוא להתמודד על תפקיד הסגן.

יש לא מעט מאמנים שיכולים לראות את עצמם ראויים לתפוס את תפקיד הסגן של השועל והגיע הזמן לצאת לדרך.

כמה הבהרות טכניות: ראשית כמובן שאנחנו מדברים על מאמנים שאימנו ביורוליג ובעידן הפיינל פור. מאמנים גדולים דן פטרסון, או אסא ניקוליץ', אבי הכדורסל היוגוסלבי, וכמובן אלכסנדר גומלסקי הגדול לא יכולים להתמודד כיוון שהקדימו את עידן הפיינל פור. שנית כל מאמן צריך לזכות לפחות פעם אחת ביורוליג.

הישגים ברמת הנבחרות או גביעי אירופה אחרים לא מעלים ולא מורידים לעניין הבחירה כי ההתמקדות היא ביורוליג בלבד.

המועמדים מופיעים בסדר אקראי, ועכשיו באמת נצא לדרך.

לא עמדו בקריטריון אבל ראויים לאזכור:

אאיטו רנסס:

זכה בתארים רבים בספרד ובאירופה – יולב קאפ עם חובנטוד של רודי פרננדז וריקי רוביו. הוביל את ספרד למדליית כסף אולימפית ב-2008. ב-2015 הוביל את גראן קנאריה הקטנה מספרד ללגמר היולב קאפ, הישג פנטסטי ו…הפסיד.  למרות הוותק וההישגים בספרד, ברמת היורוליג נחשב לאחד הלוזרים הגדולים. אחרי שהגיע שש פעמים לפיינל פור עם ברצלונה והפסיד בכולם, כולל הפסד דרמטי מאד לפאו ב-96. הפסיד פעמיים עם ברצלונה לספליט של מליקוביץ למרות שהיה פייבוריט ברור. טיפח הרבה שחקנים צעירים שהפכו לכוכבים כמו האחים גאסול, נבארו, רודי פרננדז, וריקי רוביו. למרות התדמית מדובר באחד המאמנים החשובים והמשפיעים ביותר ביבשת גם מבחינת סגנון המשחק שפיתח, וגם בזכות הפיתוח של שחקני עילית. את מידת ההערכה לה הוא זוכה אפשר גם לראות בעובדה שבכל הקריירה עד כה החליף בסה"כ ארבעה מועדונים.

יאניס יואנידיס:

מגדולי המאמנים היווניים הגדולים  בכל הזמנים. אחד עשר תארי  אליפות יוון באמתחתו הוביל את אריס סלוניקי בשנות  ה-80 לשליטה בכדורסל היווני בצוותא עם גאליס הגדול וינאקיס עם שלושה פיינל פור, אבל שלוש פעמים נעצר בחצי הגמר. אימן את קבוצת הכוכבים של אולימפיאקוס העשירה באמצע שנות ה-90, והוביל אותה לארבע אליפויות יוון רצופות ופעמיים לגמר יורוליג, ושוב על שפת הבאר נעצר פעמיים ע"י קורני תומפסון וחובנטוד, וריאל של סאבוניס. גם עם א.א.ק הגיע לגמר יורוליג ב-1998 אבל שוב נשאר צמא אחרי הפסד במשחק הגנתי במיוחד לקינדר בולוניה. יואנידיס היה מאמן קשוח שלא היסס גם להכות את שחקניו תוך כדי משחק כשכעס עליהם.

צביקה שרף:

מהרס"ר היווני לזה הישראלי. שרף מוותיקי ובכירי המאמנים בארץ. נחשב למאמן קשוח שדורש משחקניו 100% מאמץ ומחויבות. אימן שנים רבות בקבוצות רבות בארץ וגם עשה כמה גיחות לחו"ל. זכה ב-10 אליפויות ישראל ו-6 גביעי מדינה. זכה גם בגביע הרוסי עם סנט פטרסבורג. הגיע לשני  גמרי יורוליג ואחד לפני עידן הפיינל פור. כן הגיע לפיינל פור נוסף ב91 בו סיים עם מכבי במקום השלישי. 

באירופה זכה עם אריס סלוניקי ועם רוי טארפלי בגביע המחזיקות בעונת 93. הגיע שלוש פעמים עם מכבי ת"א לגמר האלופות/ יורוליג, אבל חזר בלי הגביע.  היה אחד ממאמני נבחרת ישראל המוצלחים כשאימן מספר קדנציות. באחת מהן הוביל את הנבחרת להשתתפות באליפות העולם בפעם השנייה בתולדותיה אליפות בה סיימה ישראל במקום השביעי והמכובד מאד.

היה המאמן הישראלי הראשון שניצח עם מכבי על אדמת איטליה, והראשון לנצח את ריאל במדריד צביקה מאמן יסודי וחרוץ איש של עבודה קשה, אבל הכישלונות שצבר במשחקי גמר הקנו לו שם של מפסידן ומאמן פחות מוערך לא בטוח שבצדק. אחד מאנשי הכדורסל המשפיעים בארץ.

דושקו איבנוביץ':

הוזכר ברכזים (שם עמד בקריטריון כשהיה שותף לגביע עם לימוז). כמאמן החל בשוויץ ואז עבר ללימוז אותה הצעיד לדאבל הצרפתי ולגביע קוראץ'. את שנותיו היפות עשה בויטוריה אותה הצעיד בסה"כ ל 2 אליפויות ו-3 גביעים. הגיע עם ויטוריה פעמיים לגמר היורוליג: הפעם הראשונה בעונה המפוצלת עת הצעיד את ויטוריה לסדרה מרתקת שהסתיימה בהפסד 3-2 לקינדר הגדולה, ובבפעם השנייה בהפסד למכבי. אימן גם בברצלונה וגם אותה הצעיד לפיינל פור.

עמדו בקריטריון אך לא נכנסו

סבטיסלב פשיץ':

מאמן וותיק ומנוסה ביבשת. מאמן שנים רבות בגרמניה. הוביל את קבוצת הכוכבים של ברצלונה (בודירוגה, שאראס, פוצקה ועוד) לזכייה ביורוליג ב-2003. אימן גם את נבחרת סרביה והוביל אותה לשתי זכיות ביורובאסקט ולתואר אלופת העולם ב-2002. הוביל גם את נבחרת גרמניה לזכייה סנסציונית ביורובאסקט ב-1993. בנוסף זכה בגביע קוראץ' וב-4 אליפויות גרמניה עם אלבה ברלין וביורוליג עם ברצלונה. הוא מאמן שדורש משמעת, סדר והתנהלות קבוצתית חזקה בסגנון האסכולה היוגוסלבית. בשנים האחרונות מאמן בבאיירן מינכן ועוזר מאד לקדם את הכדורסל הגרמני.

דימיטריס איטודיס:

החל את הקריירה כמתורגמן של אוברדוביץ' בפאו ועם השנים הפך לעוזרו ואיש סודי הקרוב ביותר. זכה עם פאו ב-5 גביעי יורוליג כעוזר. כשאוברדוביץ' עזב, איטודיס יצא לדרך עצמאית בבנביט הטורקית. לימים נפגשו דרכיהם שוב דווקא בגמר היורוליג כשאיטודיס גבר על מורו ורבו וזכה עם צסק"א בגביע ב-2016.

פאבלו לאסו:

זכה פעם אחת ביורוליג עם ריאל מדריד ב-2015, והפסיד פעמיים למכבי ת"א ב-2014 ולאולימפיאקוס ב-2013. זכה ב-3 אליפויות ספרד ו-5 גביעים. זכה גם בגביע הבין יבשתי עם ריאל מדריד, כשנציגת ה-NBA לא משתתפת.

צ'אבי פסקוואל:

החל את קריירת היורוליג כעוזר מאמן ברצלונה של דושקו איונוביץ'. במשך שלוש שנים שימש כעוזר, עד שזה האחרון פוטר באמצע עונת 2007/08, אז מונה פסקוואל למאמן זמני, כשהכוונה הייתה להחתים את מסינה בקיץ. ההישגים של פסקוואל שהגיע לגמר הפלייאוף הספרדי, ושלב ההצלבה (רבע גמר) והפסד דחוק למכבי ת"א, השאיר אותו בתפקיד. בעונות הבאות הגיע 5 פעמים לפיינל פור וזכייה אחת בגביע. זכה 4 פעמים באליפות ספרד, ושלוש פעמים בגביע. זכה פעם אחת בגביע היווני.

ששת הגדולים (בסדר אקראי), מתוכם תבחרו אתם בסקר את הסגן של אוברדוביץ':

1.אטורה מסינה

מאמן איטלקי, מבכירי המאמנים ביורוליג בעשורים האחרונים. מאמן שמחזיק במאזן נהדר מול מכבי ת"א ומייצג את הכדורסל האיטלקי המסורתי שדוגל בהגנה חזקה, משחק קשוח ואגרסיבי, ומשחק בקצב מבוקר תוך ניצול יתרונות פיזיים ואחרים. קבוצותיו בד"כ נראו מוכנות מאד ליריבה, אבל הוא לא מהמאמנים ששולפים שפנים מנצחים תוך כדי משחק, אלא הולך עם ההרכבים שהוא מאמין בהם. זכור מאד בזכות משפט מפורסם בשנות ה-90 אחרי ניצחון עם בולוניה על מכבי ת"א: "עברתי לאזורית והכרחתי את מכבי לחשוב".

הגיע ל-11 מעמדים השווים לפיינל פור, כולל הטורניר עצמו. אחד משני מאמנים שזכו  בארבעה תארי יורוליג.

תארים: 4 תארי יורוליג (1998 ו-2001 עם בולוניה, 2006 ו-2008 עם צסק"א), 3 גמרים בנוסף לכך. זכייה בגביע ספורטה עם בולוניה ואליפויות באיטליה ורוסיה (4 כ"א), לצד 7 גביעים באיטליה ופעמיים ברוסיה. הגיע עם איטליה לגמר יורובאסקט 1997 והפסיד.

2.דושאן איבקוביץ'

אחד מוותיקי המאמנים ביבשת. פרש מאימון בקיץ 2016. נחשב למורו ורבו של זליקו אוברדוביץ' שמעריך אותו מאד. נבחר לאחד מעשרת המאמנים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופי זכה בתארים רבים כמאמן נבחרת יוגוסלביה. נחשב למאמן דעתן וקפדן, אבל שחקנים רבים ששיחקו תחתיו יודעו להעריך אותו.

כבר בעונתו הראשונה כמאמן זכה עם פרטיזן בטריפל של אליפות, גביע יוגוסלביה וגביע קוראץ'. איבקוביץ' מאמן שתמיד קידם צעירים ונתן להם במה שחקנים כמו תיאו פפאלוקאס שפרץ תחתיו בא.א.ק  אתונה, או ניקוס זיזיס ויאניס בורוסיס. גם מנצאריס, וסלוקאס פרצו לתודעה תחת שרביטו באולימפיאקוס. הוא הגיע לשמונה מעמדי פיינל פור, אבל למרות ההערכה הרבה אליו, זכה רק פעמיים ביורוליג ב- 1997 ו-2012. שני התארים עם אולימפיאקוס.

תארים: אליפויות ביוגוסלביה, יוון ורוסיה (3 פעמים כ"א), גביעים ביוון (4 פעמים), רוסיה וטורקיה, יורוקאפ ב-2006, גביע ספורטה ב-2000 וגביע  קוראץ' ב-1979 עם פרטיזן בלגרד. זכה במדליות רבות (כסף באולימפיאדה, זהב באליפות העולם, 3 מדליות זהב וכסף ביורובאסקט) עם יוגוסלביה וסרביה.

3.בוזידאר מליקוביץ'

מוותיקי המאמנים ביבשת ואחד משני המאמנים שזכו בארבעה תארי יורוליג לצד אטורה מסינה. הראשון שזכה באק טו באק ביורוליג. השניים האחרים הם אוברדוביץ וגרשון. גרשון שזכה עם שלוש קבוצות שונות בגביע האלופות. נבחר ב-2008 לאחד מחמישים האנשים שתרמו תרומה גדולה ליורוליג.

אימן שנים רבות בקבוצות קטנות ביוגוסלביה, הפריצה הגדולה הגיעה כשהחל לאמן את יוגופלסטיקה ספליט ב-1986. הוא החל בבניית הקבוצה כשצירף לדינו ראדג'ה צעיר מבטיח בשם טוני קוקוץ'. מליקוביץ' דגל בגישה ספרטנית והעביד שחקניו בפרך באימונים. נחשב למאמן קשוח באופן קיצוני שדרש משחקיו ביצוע מושלם. היה עוצר אימונים אם שחקנים לא כופפו ברכיים בהגנה בדיוק בזווית הנכונה.

הקפדנות הגדולה השתלמה כשהדהים את היבשת והוביל את קבוצתו הצעירה לשתי זכיות רצופות ובגביע האירופי מול מכבי ת"א וברצלונה  שמחשבו עדיפות ומנוסות בהרבה על הנייר. מצד שני חווה את ההצלחה מהצד השני כשהפסיד בעונה לאחר מכן לספליט אותה טיפח כשאימן את ברצלונה.

מליקוביץ' זכה בשני גביעים נוספים כשהוביל את לימוז' המפתיעה לזכייה מדהימה בעונת 93, וגביע נוסף במדי הקבוצה העשירה ומשופעת הכוכבים של פנאתינייקוס ב-1996. מליקוביץ' נחשב לעילוי בעשור הראשון של עידן הפיינל פור, כשהכתיב קצב משחק איטי המבוסס על הגנה קשוחה. התקשה להסתגל לשינוי והמעבר לשעון 24 שניות. בנוסף לכך סגנון האימון חסר הפשרות והדיסטנס משחקניו הקשה עליו לשמור ע מקומו בצמרת.

תארים: 4 פעמים זכה ביורוליג  (1989, 1990, 1993, 1996). אלוף יוגוסלביה 3 פעמים וזכה בגביע יוגוסלביה אחד. לצד זאת זכה באליפויות בצרפת (פעמיים) וספרד, בגביעים בצרפת (פעמיים), ספרד ויוון, גביע קוראץ' וגביע בין יבשתי עם פאנתיינקוס.

4.פיני גרשון

את פיני לא נראה לי שצריך להציג, לכן נתמקד בהישגים. מאמן משנת 1974. 8 אליפויות ישראל, ביניהן המפתיעה עם גליל.

8 גביעי ישראל, 3 גביעי יורוליג (אחד בעונה המפוצלת). אחד משני המאמנים היחידים שניצחו את אוברדוביץ' בגמר היורוליג. הוא אימן גם באולימפיאקוס ללא הצלחה גדולה. נחשב למנהל משחק מבריק, כזה ששולף מהכובע פתרונות מבריקים תוך כדי ולקראת משחקים. טיפוס של מהמר עם פה גדול, ולחובתו היעדר הצלחה בקבוצה אירופית מחוץ למכבי ת"א.

5.דייויד בלאט

גם את בלאט אין צורך להשיג וקולמוסים רבים נשפכו כאן בהופס אודותיו לכן נתמקד בהישגים.

הוא זכה כעוזר מאמן בשלושה תארי יורוליג והוביל את מכבי ת"א כמאמן ראשי לזכייה מפתיעה ביורוליג ב-2014. העפיל לשמונה פיינל פורים. חמישה כעוזר ושלושה כמאמן ראשי מתוכם פעמיים לגמר.בארץ זכה בחמש אליפויות כמאמן ראשי וארבע כעוזר.

זכה בחמישה גביעי ישראל כמאמן ראשי וארבעה כעוזר. זכה באליפות וגביע באיטליה, וביורו צ'לנג' (מקביל לקוראץ') כשאימן את סנט פטרסבורג. הוא אימן את נבחרת רוסיה והוביל אותה לזכייה מדהימה ביורו באסקט ב-2007 ולארד ב-2011. הוביל את רוסיה גם לזכייה במדליית ארד אולימפית בלונדון 2012. אימן כמאמן ראשי כשנה וחצי את קליבלנד קאבלירס מליגת האן בי איי והגיע איתה פעם אחת לגמר.

6.יונאס קזלאוסקאס

6 פעמים אלוף ליטא וזכה גביע ספורטה ב-1998 עם ז'לגיריס.  זכה בגביע יורוליג אחד עם ז'לגיריס תוך כדי תצוגת כדורסל התקפי נהדרות החל משלב ההצלבה, כשבחצי הגמר ובגמר הוא גובר על הפייבוריטיות הגדולות לזכייה אולימפיאקוס וקינדר האלופה היוצאת.

הוא זכה בארד אולימפי עם ליטא ומקום שני ביבשת ביורו באסקט. סגנון האימון שלו  נוח, והוא יותר מורה ומנטור ממאמן קשוח. מאמן של זרימה במשחק וחופש לשחקנים מצד שני לא חיית משחק כמו אוברדוביץ' או גרשון בגמר 2012 כמאמן צסק"א קפא על שמריו ברבע הרביעי ואפשר ליוונים לבצע מהפך מדהים בדרך לזכייה.

קזלאוסקאס הוא אחד המאמנים המשפיעים ביבשת, וזה שלמעשה סימן את המעבר מהכדורסל האיטי והמחושב של שנות ה-90 לזה של עידן 24 השניות, שלא כל המאמנים הגדולים השכילו להפנים ולהתרגל אליו.